עדיין כאן. באנונימיות המבורכת של העיר. באור בין ערביים אינסופי גם בשעה עשר בלילה. בבניין האוסמני מסולסל מרפסות וגבוה תקרה. שוב רצפת העץ, שוב החלונות הגדולים. בכל מקום אחר זה היה נחשב לקלישאה, לפארסה. כאן זה מותר ומקובל. אני חוזרת אל העיר כמו אל אהובה ותיקה, בסוף כל המסעות חוזרים אליה. מדרגות עקומות בנות מאתיים … המשך לקרוא גשם